אדם זקן יושב מולי. הוא מסריח למדי. הנוסעים בסמוך אלי מחליפים את מקומות הישיבה שלהם. אני נשאר לשבת בכוונה. האדם שותה מבקבוק של משקה חריף ומציע לי לגימה. אני מסרב בנימוס. זה די ברור: האיש הזה בודד והוא מחפש קשר. הוא מתחיל לדבר: אני למד שהוא חסר בית, אבל בעבר היה בעל מקצוע ואהב אישה. ובעיר, היכן שהוא, נמצאים ילדיו אותם לא ראה כבר זמן רב. אבל אז הדברים התגלגלו אחרת..אני מקשיב לו, מדי פעם שואל שאלה, מביע התפעלות כשהוא מנסה להדגים לי מספר קסמים שהוא מבצע מסורבל בידיו ואצבעותיו. זה היה תחביב שלו כך הוא מספר לי. זה חשוב שלכל אחד יהיה תחביב הוא קורא לכל מי שנכנס לרכבת. הוא רוצה להגיע לשונפלד כעת אבל זה לא ממש חשוב. הוא ממשיך איתי עד התחנה שלי. לפני שאני יורד
המשך קריאה…