ערב אחד, אחרי שיחת הדרמה במרכז הזן בניו יורק תלמיד אחד שאל את זן מסטר סונג סאן ” למה אנחנו שרים? ” האם לשבת זה לא מספיק? זן מסטר סונג סאן אמר ” זהו עניין מאד חשוב. אנחנו קדים יחד, שרים יחד, אוכלים יחד, יושבים יחד ועושים דברים רבים אחרים יחד פה במרכז זן. למה אנחנו מתרגלים יחד? ” לכל אחד יש קארמה שונה. לכל אדם יש מצבים, תנאים, ודעות שונות.
אדם אחד הוא נזיר, אדם אחר הוא סטודנט, אחר עובד במפעל, אחד כל הזמן שומר על מיינד צלול שני כל הזמן מוטרד או לא מרוצה, אחד אוהב את תנועת הנשים השני לא. אבל כל אחד חושב הדעה שלי היא הנכונה ביותר! אפילו זן מסטרים הם כאלה.
ל 10 זן מסטרים, יהיו 10 שיטות לימוד שונות, וכל זן מסטר יחשוב שהשיטה שלו היא הטובה ביותר. לאמריקאים יש דעה אמריקאית, לאסייתים יש דעה מזרח אסייתית. דעות שונות נובעות מפעולות שונות שיוצרות קארמה שונה. אז כשאתה מחזיק בדעה שלך, קשה מאד לשלוט בקארמה שלך וחייך יישארו קשים.
הדעה הלא נכונה שלך תמשיך ולכן גם הקארמה הרעה שלך תמשיך. אבל בזן סנטר שלנו אנחנו חיים יחד, מתרגלים יחד, וכולנו מצייתים לחוקי המקדש. אנשים באים אלינו אם המון “אוהב” ו”לא אוהב” ובהדרגה מתנתקים מכולם. כולם קדים יחד 108 קידות ב05:30 בבוקר , כולם יושבים מדיטציה יחד, כולם אוכלים יחד, כולם עובדים יחד. לפעמים לא מתחשק לך לקוד אבל זהו אחד החוקים של מרכז הזן אז אתה קד.
לפעמים אתה לא רוצה לעשות מדיטציה בשירה אבל אתה שר. לפעמים אתה עייף ורוצה לישון אבל אתה יודע שאם לא תבוא לשבת מדיטציה אנשים יתפלאו למה לא באת? אז אתה יושב.
כשאנחנו אוכלים, אנחנו אוכלים בצורה מסורתית, עם 4 קערות, וכשאנחנו מסיימים לאכול, אנחנו רוחצים את הקערות עם תה, ומשתמשים באצבע הראשית לנקות אותן. בפעמים הראשונות שאכלנו ככה, אף אחד לא אהב את זה. אדם אחד ממרכז זן בקימברידג בא אלי נרגז מאד, “אני לא יכול לסבול את צורת האכילה הזאת”! התה מתמלא בזבל ! ” אני לא יכול לשתות אותו”
אמרתי לו ” האם אתה מכיר את סוטרת הלב? “כן” האם לא כתוב שם שהדברים אינם מוכתמים או טהורים? “כן”. “אז למה אתה לא יכול לשתות את התה? ” ” בגלל שהוא מלוכלך” ( צחוק מהקהל) ” למה התה מלוכלך”? הפירורים האלה הם מאוכל שאכלת. אם אתה חושב שהתה מלוכלך, הוא מלוכלך. אם אתה חושב שהוא נקי, אז הוא נקי. הוא השיב, ” אתה צודק. אני אשתה את התה. “
“אז אנחנו חיים יחד ופועלים יחד”. לפעול יחד אומר לחתוך את כל הדעות שלי , להתנתק מהמצב שלי, להתנתק מהתנאים שלי. אז המיינד שלנו הופך לריק. אנחנו חוזרים לדף לבן. ואז הדעות האמיתיות שלנו המצב האמיתי שלנו והתנאים האמיתיים שלנו יופיעו. כאשר אנחנו קדים יחד, ושרים יחד ואוכלים יחד, המינד שלנו הופך לאחד.
זה כמו בים. כאשר הרוח מגיעה יש הרבה גלים, כאשר הרוח שוככת, הגלים קטנים. כאשר הרוח מפסיקה המים הופכים למראה, בה הכול משתקף- הרים, עצים, ועננים. המיינד שלנו זהה. כאשר יש לנו הרבה תשוקות והרבה דעות , ישנם הרבה גלים. אבל אחרי שאנחנו יושבים זן ומתרגלים יחד באותו זמן, הדעות והתשוקות שלנו נעלמות. הגלים הופכים לקטנים יותר וקטנים יותר. ואז המינד שלנו הוא כמו מראה צלולה, וכל דבר שאנו רואים, שומעים, מריחים , נוגעים או חושבים הוא האמת. אז, מאד פשוט להבין את המיינד של אנשים אחרים. המיינד שלהם משתקף במיינד שלנו.
” אז מדיטציה בשירה היא מאד חשובה. בהתחלה אתה לא תבין. אבל אחרי שתשיר באופן קבוע, אתה תבין. “אההה למדיטציה בשירה יש הרגשה טובה מאד! ” זה דומה ל 108 קידות. בהתחלה אנשים לא אוהבים את זה. למה אנחנו קדים?.. אנחנו לא קדים לבודהה, אנחנו קדים לעצמינו. ה”אני” הקטן קד ל”אני” הגדול . ואז ה”אני” הקטן נעלם והופך ל”אני” גדול זו היא הקידה האמיתית. אז בוא תרגל עימנו ומהר מאד תבין. הסטודנט קד ואמר ” תודה רבה”.
שירת קואן סאום בוסאל – הבודהיסטווה של החמלה
