טכניקות תרגול מדיטציה זן

טכניקות תרגול מדיטציה

צורות התרגול מאוד פשוטות וקל ללמוד אותן.
בחדר הדהרמה,צורות התרגול נעשות ביחד ובצורה אחידה.התרגול שלנו תומך בתרגול של האחר:
אנו קדים באותו הקצב, שרים ביחד ויושבים בשקט עד לסיום זמן הישיבה.
הכי חשוב לזכור שלא משנה איזה צורת תרגול אנו עושים, אנחנו מרוכזים במה שאנו עושים באותו הרגע:
כאשר קדים - רק קדים, כאשר שרים - רק שרים, כאשר אנו יושבים - רק יושבים. זה הכל.




מדיטציה בישיבה

במקור בסין ובקוריאה מדיטציה הייתה נחלתם הבלעדית של נזירים.
כאשר מדיטציה הגיעה למערב מצב זה השתנה.כיום מתרגלים לצד נזירים גם אנשים העובדים ביום יום למחייתם.
היות ואנשים עובדים לא יכולים לשבת במדיטציה במשך כל שעות היום, לב תרגול זן הפך לצורה של תרגול בחיי היום יום.
"תרגול זן בחיי היום יום" פירושו לתרגל "תודעה בישיבה". "תודעה בישיבה" פירושה תודעה שאינה זזה, כיצד אנו שומרים על תודעה שאינה זזה ?
אנו מניחים לדעה, לתנאים ולמצב שלנו מרגע לרגע. כאשר אנחנו עושים משהו, אנחנו עושים רק את זה, אנו מרוכזים בעשייה של אותו דבר במאת האחוזים.
תרגול בישיבה היא טכניקה מאוד מסויימת, ייחודית למספר מועט של בתי ספר למדיטציה. בזן היא מהווה את הטכניקה המרכזית בתרגול שלנו.

זן מאסטר בון סונג נשאל לגבי טכניקת המדיטציה שבה אנו נושמים לתוך המרכז שלנו שנמצא בבטן התחתונה.
זמבס: הפירוש המילולי של “זן” הוא מדיטציה. אך בבית הספר שלנו אין לנו באמת טכניקה למדיטציה.
אנו זורקים את התלמיד למים, יש אמנם כמה "מצילים” שעומדים מסביב לבריכה למקרה הצורך, אבל אנו סומכים על הטבע האמיתי המקורי של התלמיד שידע מה לעשות. ..

בבסיס, מה שאנחנו מנסים לעשות זה לחזור לעצמנו, למצב הטבעי והשלם שלנו. אנחנו עושים זאת לעיתים בהתחלה על ידי התבוננות ב-"טאן-טיין” (מרכז האנרגיה שלנו שנמצא בבטן התחתונה וגם לעיתים מכונה "גן האנרגיה” 'tan t’ien' )
לכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלנו לבטא את ה"אני הלא אמיתי" שלנו כדי לשרוד בעולם. זה עובד, לכולנו יש את נישה הקטנה שלנו שיצרנו לעצמנו, אבל זה גם מביא איתו הרבה סבל, בגלל אלמנטים שמתלווים לזה כמו השוואה,בושה ועוד.
העבודה שלנו היא לחזור למשהו טבעי, אותנטי ופשוט. הבאת תשומת הלב לטאן-טיין עוזרת לנו לעשות זאת, כי היא עוזרת להביא את האנרגיה שלנו למטה למקום שאנחנו מחוברים אליו יותר לשאר היקום, לא נפרדים.

מדריך תרגול מדיטציה בישיבה



מדיטציה בשירה

מדיטציה בשירה (Chanting)

ערב אחד, אחרי שיחת הדרמה במרכז הזן בניו יורק תלמיד אחד שאל את זן מסטר סונג סאן " למה אנחנו שרים? " האם לשבת זה לא מספיק? זן מסטר סונג סאן אמר " זהו עניין מאד חשוב. אנחנו קדים יחד, שרים יחד, אוכלים יחד, יושבים יחד ועושים דברים רבים אחרים יחד פה במרכז זן. למה אנחנו מתרגלים יחד? " לכל אחד יש קארמה שונה. לכל אדם יש מצבים, תנאים, ודעות שונות.

אדם אחד הוא נזיר, אדם אחר הוא סטודנט, אחר עובד במפעל, אחד כל הזמן שומר על מיינד צלול שני כל הזמן מוטרד או לא מרוצה, אחד אוהב את תנועת הנשים השני לא. אבל כל אחד חושב הדעה שלי היא הנכונה ביותר! אפילו זן מסטרים הם כאלה.

ל 10 זן מסטרים, יהיו 10 שיטות לימוד שונות, וכל זן מסטר יחשוב שהשיטה שלו היא הטובה ביותר. לאמריקאים יש דעה אמריקאית, לאסייתים יש דעה מזרח אסייתית. דעות שונות נובעות מפעולות שונות שיוצרות קארמה שונה. אז כשאתה מחזיק בדעה שלך, קשה מאד לשלוט בקארמה שלך וחייך יישארו קשים. הדעה הלא נכונה שלך תמשיך ולכן גם הקארמה הרעה שלך תמשיך. אבל בזן סנטר שלנו אנחנו חיים יחד, מתרגלים יחד, וכולנו מצייתים לחוקי המקדש. אנשים באים אלינו אם המון "אוהב" ו"לא אוהב" ובהדרגה מתנתקים מכולם. כולם קדים יחד 108 קידות ב05:30 בבוקר , כולם יושבים מדיטציה יחד, כולם אוכלים יחד, כולם עובדים יחד. לפעמים לא מתחשק לך לקוד אבל זהו אחד החוקים של מרכז הזן אז אתה קד. לפעמים אתה לא רוצה לעשות מדיטציה בשירה אבל אתה שר. לפעמים אתה עייף ורוצה לישון אבל אתה יודע שאם לא תבוא לשבת מדיטציה אנשים יתפלאו למה לא באת? אז אתה יושב.

כשאנחנו אוכלים, אנחנו אוכלים בצורה מסורתית, עם 4 קערות, וכשאנחנו מסיימים לאכול, אנחנו רוחצים את הקערות עם תה, ומשתמשים באצבע הראשית לנקות אותן. בפעמים הראשונות שאכלנו ככה, אף אחד לא אהב את זה. אדם אחד ממרכז זן בקימברידג בא אלי נרגז מאד, "אני לא יכול לסבול את צורת האכילה הזאת"! התה מתמלא בזבל ! " אני לא יכול לשתות אותו" אמרתי לו " האם אתה מכיר את סוטרת הלב? "כן" האם לא כתוב שם שהדברים אינם מוכתמים או טהורים? "כן". "אז למה אתה לא יכול לשתות את התה? " " בגלל שהוא מלוכלך" ( צחוק מהקהל) " למה התה מלוכלך"? הפירורים האלה הם מאוכל שאכלת. אם אתה חושב שהתה מלוכלך, הוא מלוכלך. אם אתה חושב שהוא נקי, אז הוא נקי. הוא השיב, " אתה צודק. אני אשתה את התה. "

"אז אנחנו חיים יחד ופועלים יחד". לפעול יחד אומר לחתוך את כל הדעות שלי , להתנתק מהמצב שלי, להתנתק מהתנאים שלי. אז המיינד שלנו הופך לריק. אנחנו חוזרים לדף לבן. ואז הדעות האמיתיות שלנו המצב האמיתי שלנו והתנאים האמיתיים שלנו יופיעו. כאשר אנחנו קדים יחד, ושרים יחד ואוכלים יחד, המינד שלנו הופך לאחד. זה כמו בים. כאשר הרוח מגיעה יש הרבה גלים, כאשר הרוח שוככת, הגלים קטנים. כאשר הרוח מפסיקה המים הופכים למראה, בה הכול משתקף- הרים, עצים, ועננים. המיינד שלנו זהה. כאשר יש לנו הרבה תשוקות והרבה דעות , ישנם הרבה גלים. אבל אחרי שאנחנו יושבים זן ומתרגלים יחד באותו זמן, הדעות והתשוקות שלנו נעלמות. הגלים הופכים לקטנים יותר וקטנים יותר. ואז המינד שלנו הוא כמו מראה צלולה, וכל דבר שאנו רואים, שומעים, מריחים , נוגעים או חושבים הוא האמת. אז, מאד פשוט להבין את המיינד של אנשים אחרים. המיינד שלהם משתקף במיינד שלנו.

" אז מדיטציה בשירה היא מאד חשובה. בהתחלה אתה לא תבין. אבל אחרי שתשיר באופן קבוע, אתה תבין. "אההה למדיטציה בשירה יש הרגשה טובה מאד! " זה דומה ל 108 קידות. בהתחלה אנשים לא אוהבים את זה. למה אנחנו קדים?.. אנחנו לא קדים לבודהה, אנחנו קדים לעצמינו. ה"אני" הקטן קד ל"אני" הגדול . ואז ה"אני" הקטן נעלם והופך ל"אני" גדול זו היא הקידה האמיתית. אז בוא תרגל עימנו ומהר מאד תבין. הסטודנט קד ואמר " תודה רבה".


שירת קואן סאום בוסאל - הבוהיסטווה של החמלה




קידות

למה אנחנו קדים?
מאת זן מאסטר דה-בונג.

תרגול קידות פירושו שהגוף והמיינד הופכים לאחד מהר מאד. בנוסף זו דרך טובה מאד להיפטר "ממינד עצלן", "מינד עם תשוקה" ו-"מינד כועס". כאשר אתה ישן, גופך שוכב על המיטה, אבל המינד שלך מתעופף למקום כלשהו, אולי אתה עף ללאס ואגס או לים או לניו יורק, או איזה מפלצת רודפת אחריך. גופך אמנם במיטה אבל התודעה שלך עפה לאן שהוא. כאשר אתה מתעורר, הרבה פעמים הגוף והתודעה לא מתחברים כל כך מהר. אז אתה מסתובב בבית , שותה קפה נתקל בדברים. ואז לאט לאט התודעה והגוף שלך מתחברים שוב.לכן דבר ראשון בבוקר, אנחנו קדים 108 קידות. דרך 108 הקידות הללו הגוף והתודעה שלנו הופכים לאחד מהר מאד. בדרך הזאת יש אפשרות מהירה להיות צלולים ולפעול בצלילות.

אנחנו תמיד קדים 108 פעמים. 108 הוא מספר מהינדואיזם ובודהיזם. זה אומר שישנם 108 מזהמים ש"מזהמים" את המינד שלנו. או לפעמים אומרים 108 מדורים במינד שלנו. כל קידה מרחיקה "מזהם" אחד, מנקה מדור אחד במיינד שלך. אז תרגול הקידות דומה כל בוקר לטקס מחילה. במשך היום, בזמן שאנו ישנים, התודעה שלנו "עפה" לאן שהו. בנוסף אנחנו עושים משהו אחד או הרבה דברים בתודעה שלנו ואז אנחנו חוזרים בנו! אז אנחנו עושים 108 קידות וחוזרים בנו מהמחשבות הטיפשיות וגורמות להם להעלם.

ישנם אנשים שאינם יכולים לשבת מדיטציה. לפעמים ממגבלות בריאותיות, או שיש להם הרבה מאד מחשבות , ואם הם יושבים מדיטציה הם אינם יכולים לשלוט בתודעה שלהם. אז קידות זה פיתרון טוב מאד, להשתמש בגוף שלך בצורה הזאת זה חשוב מאד. הכיוון של הקידות הוא מאד חשוב. אני רוצה להניח את ה-"אני הקטן שלי", לראות את המיינד האמיתי שלי ולעזור לכל הברואים. אז כל צורת אימון יכולה לעזור לגוף ולמיינד שלך להפוך לאחד, אבל אם יש רק תרגול , הכיוון הרבה מאד פעמים הוא לא ברור. לפעמים זה עבור הבריאות שלי, לפעמים למראה החיצוני שלי, לפעמיים על מנת לזכות בתחרות, אבל בבודהיזם , כל הדרכים מכוונות לאותה נקודה - איך לשמור על המיינד האמיתי שלי ולהציל את כל הברואים מסבל.

הקידות שלנו מעלימות מיינד של קארמה, מיינד חושב. ועוזרים לחזור לרגע הזה בצורה ברורה מאד - למצוא את המיינד האמיתי שלי ולהציל את כל הברואים מסבל. לכן תרגול קידות הוא מאד חשוב. אם למישהו יש הרבה כעס, או הרבה תשוקה, או מיינד עצלן, אז הוא צריך לקוד כל יום 300 קידות או 500 קידות אפילו 1000 קידות כל יום. אז המרכז שלהם יהפוך מאד חזק, הם יוכלו לשלוט בקארמה שלהם, לסלק את הקארמה הזאת, ולהפוך לצלולים . זה עוזר למתרגלים ולעולם הזה.

זן מאסטר דה בונג מדגים את הצורה הנכונה לתרגל קידות




מדיטציה בהליכה

מדיטציה בהליכה, בדומה למדיטציה בישיבה, אנו שמים את תשומת הלב שלנו במה שאנו עושים באותו רגע - כלומר רק בהליכה, בתנועת הגוף שלנו ובמה שקורה מסביב באותו הרגע. הכל באופן טבעי ומשוחרר, אין צורך למאמץ כלשהו.




תרגול קואנים

קונג-אן (בסינית: קונג-אן, ביפנית: קואן) טכניקה שמקורה ברשומות של מפגשים בין מתרגלי זן בסין העתיקה. החלק החשוב של הקואן הוא חילופי דברים בין המורה והתלמיד שבו המורה בודק את ההבנה של התלמיד את הנקודה שאותה מנסה להבהיר הקואן.
הקואנים ידועים בעיקר בזכות האיכות הלא רציונלית לכאורה של השפה והדיאלוגים שלהם, והם לא אמורים להיחקר, להיות מנותחים או להיות מובנים בצורה מושגית.
קואן הוא כלי חווייתי שעוזר לנו לחדור דרך החשיבה שלנו, כדי לחוות את המציאות בצורה ברורה ופשוטה. זהו חלק חיוני בתרגול שלנו.
הנה דוגמה מפורסמת:
נזיר שאל את זן מאסטר ג'וג'ו, "האם יש לכלב טבע הבודהה?" ענה לו ג'וג'ו "מו !". ("לא" בסינית)
זה קואן. מתלוות לזה שאלות הקשורות לקואן, לדוגמא: "האם לכלב יש טבע בודהה?"

לפעמים הקואן והשאלה זהה, למשל: "כל היקום עולה באש; באמצעות איזה סוג של סמדהי אתה יכול ללהמלט מהשריפה ? " מתלווים לקונג-אנים פירושים קצרים, לפעמים בצורה של שירים.
חלק מהקואנים גילם יותר מ-1500 שנים, חלקם נוצרים באופן ספונטני על ידי המורה ממש שם בחדר בזמן הראיון.

בתי ספר לזן מסוימים ממליצים להשתמש בקואנים כנקודת ריכוז בזמן המדיטציה. זה לא הסגנון שלנו. קואן לעתים קרובות יעלה באופן טבעי במהלך תרגול, כך שאין צורך לעשות מאמץ מיוחד כדי להחזיק אותו. אל תדאגו בקשר לזה. אם אתם מתרגלים מדיטציה בכנות, מה שמתרחש בחדר הראיוןנות עם המורה ידאג לעצמו.
יש טקס שעושים בחדר הראיונות, מעורבים בו קידות למורה הזן. המורה יעזור לך לבצע טכניקה זו.