סיפורי זן - מאמרים על זן

בודהאדהרמה - זן מאסטר מן גונג

1) אם אתה אומר "בודהאדהרמה", זה כבר לא בודהאדהרמה.

2) הכל כמו שהוא, זה בודהאדהרמה. אם אתה עומד על דוכן הנואמים להטיף על בודהאדהרמה, המשמעות כבר אבדה.
3) אין להשתמש בדברים חומריים. המיינד הוא הבסיס. כאשר מיינד ודברים חומריים נהיים אחד, זה בודהאדהרמה. אם אתה לא משיג בודהאדהרמה בחיים הללו, אין ערובה שתמצא את הדרך בחיים עתידיים.


4) בודהאדהרמה מתאים לכל תקופה היסטורית או לכל מצב אנושי.
5) אם החיים שלך לא באים במגע עם הדהרמה, כבר איבדת את צלם האנוש שלך.
6) בודהה זה מיינד. דהרמה זה החומר. לפני שבודהאדהרמה הופיע כשם וצורה, ואפילו לפני שהבודהא ההיסטורי הופיע, טבע אמיתי היא קיים. אם אתה מניח לאני הקטן, שהוא כמו חתיכה לא משוייפת של חרס, אז תקבל גוף דהרמה שהוא כמו שבעה אוצרות (זהב, כסף, קריסטלים וכו')
7) זה לא הפה שמדבר. זה לא היד שעובדת. כשאתה מוצא את ה"דבר" שבאמת מדבר ועובד, אז תהפך לאדם אותנטי שבאמת יכול לדבר ולעבוד.
8) בודהאדהרמה אחראי לגוף ולמיינד. חיים שבהם בודהאדהרמה הוא לא האחראי, הם חיים ללא מטרה. ברגע שתכיר בכך תחזור מיידית לבודהאדהרמה.
9) עקרונות ארציים והבודהאדהרמה הם לא שניים. בודהא ויצורים חיים הם אחד. כאשר אתה תשיג את דהרמת ה "לא שניים", אתה תהפך לאדם אמיתי.
10) מי שיודע את הבודהאדהרמה לא נצמד לחשיבה דואליסטית (היא עזבה את הבית). אם לא השגת את הבודהאדהרמה, אתה כמו אדם ארצי מצוי.
11) כדי לפתוח מנעולים שונים, הנך זקוק לכל מיני סוגים של מפתחות. אם אתה רוצה לתפוס את העקרונות החבויים הרבים מספור של סאמדהי, תזדקק לעשרת אלפים מפתחות של חוכמה.
12) להכחיש את הבודהאדהרמה זה להכחיש את עצמך. אם אתה דוחה את הבודהאדהרמה מעליך, אתה דוחה את עצמך, כי אתה הבודהא.
13) כל צליל הוא שיחת דהרמה, וכל דבר הוא הגוף האמיתי של הדהרמה. אבל אנחנו תמיד שומעים שקשה מאוד לפגוש את הבודהאדהרמה אפילו פעם אחת בעשרה מליון עידנים. הסיטואציה המתמיהה הזו דורשת את ההתייחסות הרצינית שלנו.

הפגישה הראשונה של זן מאסטר סו-בונג עם מורהו

סי-הוי נולד בשנת 1943 למשפחה סינית בהוואי, הוא היה אדם מאוד מלומד, קרא ספרים רבים על בודהיזם ומדיטציה אך מעולם לא עשה תרגול מדיטציה מעשי. יום אחד החליט סי-הוי כי הוא רוצה לפגוש מאסטר אמיתי ולשאול אותו מספר שאלות שלא הצליח להבין.

חבר סיפר לו על זן מאסטר קוריאני בשם סונג-סאן שמתארח במנזר בעיר. סי-הוי ניגש למנזר וקבע להפגש עם המאסטר.

בבוקר הפגישה ישב סי-הוי על ספסל וחיכה. שעת הפגישה חלפה, אך זן מאסטר סונג-סאן לא הגיע לפגישה, הוא אף חלף על פני סי-הוי מספר פעמים והתעלם ממנו לחלוטין.סי-הוי חיכה וחיכה מעל שלוש שעות אך לא פצה פצה את פיו.לבסוף סימן לו זן מאסטר סונג-סאן לגשת לשבת עימו סביב שולחן סיני נמוך. “מה שאלתך ?” שאל אותו המאסטר. סי-הוי שלף את ספר "סוטרת הפלטפורמה", פתח אותו והצביע על המשפט שבו מתאר הפטריארך השישי את רגע הארתו. סי-הוי שאל מה הכוונה ב"הארה" שמתוארת בספר והחל לצטט מתוכו את התיאור.באותו הרגע זן מאסטר סונג-סאן טרק בחוזקה את הספר על אצבעו של סי-הוי וצעק עליו: "מי אתה ???“.סי-הוי ההמום גמגם, "למה אתה מתכוון ?”.זן מאסטר סונג-סאן המשיך, "מרגע זה אתה מפסיק לקרוא ספרים, מרגע זה אתה מניח להכל !”
מאותו היום הפך סי-הוי לאחד מתלמידיו הקרובים של זן מאסטר סונג-סאן ותרגל תחתיו כנזיר במשך 20 השנים הבאות .בשנת 1992 קיבל ממנו את העברת הדהרמה והפך להיות זן מאסטר סו-בונג.

זן מאסטר סונג סאן וזן מאסטר סו בונג

ההר ירוק והנהר זורם - מאת זן מאסטר ג'י קואנג

מאת זן מאסטר ג'י-קואנג

image-riverאדם זקן יושב מולי. הוא מסריח למדי. הנוסעים בסמוך אלי מחליפים את מקומות הישיבה שלהם. אני נשאר לשבת בכוונה. האדם שותה מבקבוק של משקה חריף ומציע לי לגימה. אני מסרב בנימוס. זה די ברור: האיש הזה בודד והוא מחפש קשר. הוא מתחיל לדבר: אני למד שהוא חסר בית, אבל בעבר היה בעל מקצוע ואהב אישה. ובעיר, היכן שהוא, נמצאים ילדיו אותם לא ראה כבר זמן רב. אבל אז הדברים התגלגלו אחרת..אני מקשיב לו, מדי פעם שואל שאלה, מביע התפעלות כשהוא מנסה להדגים לי מספר קסמים שהוא מבצע מסורבל בידיו ואצבעותיו. זה היה תחביב שלו כך הוא מספר לי. זה חשוב שלכל אחד יהיה תחביב הוא קורא לכל מי שנכנס לרכבת. הוא רוצה להגיע לשונפלד כעת אבל זה לא ממש חשוב. הוא ממשיך איתי עד התחנה שלי. לפני שאני יורד

אנחנו נפרדים זה מזה בידידות. אני קולט שאני מעריץ אותו על חוסר הדאגה שלו. הוא בן אדם כמו כולנו, עם סיפור, עם געגועים ותוכניות, עם צחוק ועצב.

מה זה: להיות אנושי? כולנו אומרים: "אני". אבל האם אנו מבינים את האני הזה? בטבע לכל דבר יש את התפקיד שלו. הנמר, הנחש, הפרח... כולם מבינים את תפקידם. רק האדם נראה שאינו יודע מדוע בא לעולם. וכך אנו מחפשים לנצח: את עצמנו, את הייעוד או ההגשמה שלנו, תחת חוקים ונורמות מקובלים, ופעם אחר פעם את הסיבות, הדרכים והמקורות של משמעות החיים והמוות; את ההסברים, המשמעויות והאהבה – כל אחד בדרכו שלו. יש כאלה שרוצים לשנות את העולם. אחרים שואפים להנאות ולצריכה. אחדים מרוצים ממילים יפות או תיאוריות מדעיות. חלק מתאהבים בחיפוש וממשיכים לחפש. אחרים שוכחים מה עורר אותם לחפש ולמצוא את מה שרצו. ועדיין אחרים אינם רוצים דבר. אלמלא היו ההתקשרויות הגדולות- שינה, מזון, כסף, תהילה ומין- המסבכות אותנו בחיים ומעסיקות אותנו, ואשר איתם השאלות והחיפוש מתחילים שוב... אדם חכם אמר פעם, " ההר הוא הר והנהר הוא נהר". נכון ללא ספק. השתקפות ברורה של המציאות. אבל כיצד זה קורה? כיצד זה מתפקד ומה החוויה של האמת הזו בפעולה?

האם זה מספיק לומר, "אבטיח הוא אבטיח"? אם אתה רוצה לדעת מהו אבטיח, אתה צריך לקחת סכין, לחתוך את האבטיח ולאכול פרוסה: "אההה נפלא- אז זהו אבטיח".

לנשוך, להקשיב, פשוט לעשות את מה שצריך לעשות! לשם אנחנו צריכים להגיע: אל האתה והאנחנו בדיוק ברגע הזה. זה יכול להצליח רק אם אין שום דבר שעומד בתווך, לא "טוב", לא "רע", לא העדפה או דחייה. אז ההר הוא הר והנהר הוא נהר. בתוך הרגע, חזור אל עצמך והבן: הכל תמיד שלם. מה יכול להיות חסר? אם הרגע הזה ברור וגם זה שאחריו וגם זה שאחריו..אז החיים שלנו הופכים לברורים: המצב, היחס שלנו אל המצב והתפקוד שלנו. החיים והפעולה באים לכדי התאמה עם המציאות. בחוץ ובפנים הופך לאחד. אז ההר אינו רק הר והנהר אינו רק נהר. אז ההשתקפות הברורה של האמת בתוכנו הופכת לחווית האמת בתוכנו. ההר ירוק והנהר זורם. וכך כשאנו פוגשים אדם נזקק אנחנו מנסים לעזור. בזן אנחנו קוראים לזה חמלה גדולה או הדרך הגדולה של הבודהיסטווה.

״בחזה חשוף הוא הגיע יחף אל השוק. מאובק ומרוח באפר, צוחק וחיוך רחב משוח על פניו. בלא להזדקק לכוחות מיסטיים הוא מביא עצים יבשים ללבלב במהירות.״ לבוא אל השוק בידיים פתוחות, לעשות את מה שנחוץ, משמעו לעזור היכן שעזרה נדרשת. הבודהיסטווה קפץ מהלא הגדול אל הכן הגדול.הוא אינו משתהה באחדות המקורית של הריקות, המתגברת על הריבוי ועל הניגודים, המהווה את טבע הבודהיסטווה, אלא מה שהופך להיות חי בו הוא המהות של החוויה הזו של חיבור ואחדות בין הדברים המופרדים. נקודת המוקד בעולם היא האחד הזה, שאיננו אלא האדם האחר ואי לכך העולם כולו וכל החיים בו. "ההר ירוק והנהר זורם" הופך לביטוי של אהבה גדולה, חמלה גדולה, הדרך הגדולה של הבודהיסטווה. זה אומר לחיות, להיות יחד, אחד עבור השני.

אנו מוצאים את המציאות של חמלה גדולה לא רק בביוגרפיות של בודהה, ישו, גנדי או אמא תרזה ועוד רבים אחרים ששמם לא יוזכר כאן, אלא באופן פוטנציאלי בכל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו יכולים ליצור את התנאים שיאפשרו לנו לפגוש את האחר בלא פחד, באופן פתוח ואמפטי: בידיים פתוחות.
כדי לממש את הפוטנציאל הזה, אנו מקדישים את תרגול הזן לחיפוש, לסבל ולתקווה של כל היצורים, ולחווית האמת, שהיא תמיד אפשרית ואימננטית בכל מקום, שכל דבר ,כפי שהוא, הוא מספיק.
הברואים רבים מספור, אנו נודרים לסייע לכולם. האשליות הן אינסופיות אנו נודרים לחתוך דרך כולם. הלימוד הוא אין סופי אנו נודרים ללמוד את כולו. דרך הבודהה היא בלתי נתפסת אנו נודרים להגשימה.
הכוונה היא לתרגום מחדש של חווית האמת המבזיקה מעבר לחיפוש, לשחרר ולחזור בחזרה אל החיים, שם היא תמיד- מציאות יומיומית: ההר ירוק והנהר זורם.

יום אחד קמה מהומה גדולה במנזר, הנזירים של האגף המזרחי רבו עם הנזירים של האגף המערבי אודות חתול. "זה החתול שלנו!" "לא, הוא שלנו, אחרי הכל אנחנו מאכילים אותו כל יום", כך זה התנהל הלוך ושוב עד שמסטר נאן צ'ואן נעמד בינהם. הוא תפס את החתול והניף אותו מעלה. בידו השניה הוא החזיק בסכין. הוא קרא: "אתם נזירים! תנו לי מילה אחת והצילו את החתול הזה!". הנזירים לא יכלו לענות וכך הוא הרג את החתול. (המקרה ה-14 של קואן וו-מן )

כיצד תוכל להציל את החתול?

הנסיון בזן חייב להיות משולב בחוכמה על מנת לקבל ביטוי ברמת הפעולה. אז נוכל להציל את החתול שמסטר נאן צ'ואן מניף עד עצם היום הזה: "תן לי מילה אחת!"

תרגום: עינת רוגל

מה אפשר לעשות לגבי רעש שמפריע בזמן מדיטציה ?

יום אחד שאל תלמיד במרכז הזן בקיימברידג' את זן מאסטר סונג סאן: "אני סובל מרעש בזמן התרגול, מה אני יכול לעשות בנושא ?".
שאל אותו סונג סאן: "מה הצבע של השטיח" .ענה התלמיד: "כחול". "האם הוא רועש או שקט ?" שאל סונג סאן. "שקט" ענה התלמיד.
"מי עושה אותו שקט ?".


התלמיד משך בכתפיו. "אתה". המשיך סונג סאן, "רעש ושקט נבראים על ידי המחשבה שלך. אם אתה חושב שמשהו רועש, הוא רועש, אם אתה חושב שמשהו שקט, הוא שקט. רעש הוא לא רעש, שקט הוא לא שקט.שקט אמיתי הוא לא רועש ולא שקט. אם אתה מאזין לתנועה בכביש עם תודעה צלולה, ללא כל תפיסות, היא לא רועשת, היא פשוט מה שהיא. רעש ושקט הם ניגודים. המוחלט הוא פשוט כמו שהוא." לאחר שסיים לדבר היו כמה רגעים של שקט, אז המשיך סונג סאן "מהו הניגוד של כחול?" .התלמיד ענה "אני לא יודע ?". סונג סאן ענה "כחול הוא כחול, לבן הוא לבן, זאת האמת".
( Dropping Ashes On The Buddha מתוך )

לראות את טבעך האמיתי, סנטר חזק, כיוון ברור

זן מאסטר דה בונג

הקדמה של יובל

חברי סנגה יקרים, לראשונה בישראל הופיע מורה משורות הסנגה. מטבע הדברים, אירוע מסוג זה מעורר שאלות לגבי תהליך הבחירה וההכשרה של מורה. מצאתי דברי הסבר של זן מאסטר דה בונג בחוברת פריימרי פוינט, כרך 30 משנת 2013, המתאר את התהליך בבית ספרנו. תרגמתי את הקטע הנוגע לתהליך האינקה בלבד ושילבתי בטקסט הבהרות מדף ההסבר לגבי תהליך האינקה המופיע בדהרמה מירור המעודכן לדצמבר 2015. ולדבריו של המאסטר [מתוך דברי ברכה בטקס האינקה של היי טונג סונים. ספטמבר 2012]

בבית ספרנו, זן מאסטר סונג סאן הבהיר שאינקה וטרנסמישן לזן מאסטר שונים זה מזה. משמעות האינקה היא שראית את טבעך האמיתי ותרגול הקונג אן שלך הוא לא רע. אולי לא שלם, אבל טוב מאוד. אז אנחנו מבינים את טבענו האמיתי. לכולם יש מעט מהחוויה הזאת, אבל עם תרגול ממושך, היכולת עם קונג אנים גדלה. המשמעות היא שהתבונה גדלה. ספציפית בבית ספרנו, יש לעבור 12 שערים. אבל עדיין יש לענות לקונגאנים רבים אחרים בצורה טובה מאוד, מתוך ה- 1700 הקלאסיים. זוהי נקודה ראשונה. נקודה שניה - סנטר חזק. אפילו אם אתה מבין משהו, אפילו אם יש לך סוג של תבונה, אם הסנטר שלך לא חזק, קל להפיל אותך ואינך יכול להשיג הרבה בחיים האלה. נקודה שלישית - כיוון ברור בחיים. אם אתה כל הזמן קופץ ממקום למקום ומשנה את דעתך, הכיוון שלך לא ישר, לא בהיר.

תחילה אנו בודקים את שלושת הדברים הללו. אז זן מאסטר – המורה המנחה שלך – רואה את ההתקדמות שלך: "אה, האדם הזה באמת נהיה טוב מאוד". בשלב זה אנחנו מקימים ועדה – זוהי אינה החלטה רק של אדם אחד. בבית ספרנו, הועדה הזאת צריכה לכלול חמישה חברים: הזן מאסטר המנחה; שני זן מאסטרים נוספים; שני ג'י דו פופ סה בעלי ניסיון הוראה של למעלה מ-5 שנים. כל אחד מהם צריך לבדוק ולאשר את המועמד באופן עצמאי. המועמד צריך לעבור אצל כל אחד מחברי הועדה, לתרגל אתו ולהיבחן. נדרשת הסכמה פה אחד של כל חברי הועדה. בנוסף, יש לקבל אישור של הזן מאסטר האזורי [אם המועמד מאירופה או אסיה] או מהמאסטר של בית הספר אם המועמד מאמריקה. לאחר קבלת כל האישורים הנדרשים בכתב, חותם המועמד על הסכם המורים, נקבע מועד לטקס האינקה. טקס האינקה הוא המבחן האחרון בכדי להיות ג'י דו פופ סה. בטקס, כולם מתכנסים ומכים את המועמד. שלושים שאלות נשאלות על ידי שלושים אנשים שונים בפני צוות בוחנים המורכב מזן מאסטרים בבית ספרנו, מורי בית הספר והסנגה. אם המועמד שוגה שלוש פעמים ומעלה, טקס האינקה אינו אפשרי. עוד מדיטציה נדרשת. אז יש לנו את המבחן הפומבי הזה. בימים עברו, גם אם הטרנסמישן היה נעשה באופן פרטי, היה מתקיים תמיד גם מבחן פומבי. אם המועמד עובר את המבחן הפומבי, הוא הופך לג'י דו פופ סה. ג'י דו = "מראה את הדרך" – מראה את דרך הדהרמה. פופ סה = מורה דהרמה. אבל חשוב להבין שהאדם הזה מקבל אימון נוסף – תמיד במצבי הוראה – עם אחד מהזן מאסטרים בבית ספרנו. הוא מתחיל להעניק ראיונות לסטודנטים, תמיד מלווה בזן מאסטר. בדרך זו הג'י דו פופ סה רוכש יותר ויותר ניסיון, עד שהוא יכול ללמד בעצמו.

תוכן ענינים